בכל שנה נאלצים ילדנו להתמודד מחדש בתוך מסגרת חברתית מוכתבת. כולם רוצים להגיע למקום מכובד- והתחרות קשה. יש ילדים שההתמודדות הזו פשוטה להם והם שוחים בה כדגים בים, ויש המתקשים לנווט דרכם - מבודדים או מתבודדים מתוך בחירה, סובלים ברמה כזו או אחרת, מהכאב של חוסר המקובלות ושל הבדידות.
אפשר לחלק את אי המקובלות החברתית אצל ילדים לשתי רמות: דחייה 'קלה' - כאשר ילדים אחרים אינם רוצים לשחק עם הילד הלא מקובל, אינם רוצים לשבת על ידו ואינם מוכנים להיפגש עימו מעבר לשעות הלימודים. ודחייה קשה- כאשר מתוספים לכך גם לעג ונקיטת אלימות כלפיו.
לחוסר המקובלות עשויות להיות השלכות ארוכת טווח על תיפקודו של הילד, בטווח הקצר פגיעה ביכולת הלימודית - כי הילד משקיע הרבה מן האנרגיה הפנימית בניסיון להתגבר על הבעיה, ולא נותרת לו אנרגיה להפנות ללמידה. בטווח הארוך, עשויה חווית ילדות זו להשפיע על בניית יחסים בין אישיים בבגרות: תחושת חוסר האונים, הדחייה, הבדידות כשאין למי לפנות בכדי להתנחם, והחרדה המתלווה לכך, מחייבים את הילד לבנות חומת הגנה נוקשה המכסה על הפגיעות, וזו מתעבה במהלך השנים ויוצרת מחסום אמיתי לבניית מערכות יחסים בריאות.
אז מה עושים? לפני הכל כדאי להיות בקשר עם העובדה הבאה: הצער שכל הורה חש כשמסתבר לו שילדו סובל מבעיה חברתית, הוא אחד הכאבים הקשים ביותר הקשורים לתפקידנו כהורים. שכן, עלינו לראות אותם סובלים, כשאנו עצמנו מוגבלים ביכולת לעזור להם. לעיתים התחושה הזו מתעצמת כשמתלווים אליה כאבי הבדידות והקשיים החברתיים שלנו - אלו שנשארו בנו עוד מילדותנו, והכאב הזה מקשה עלינו לעזור לילדינו בדרך שתתאים לצרכיהם. לכן תגובת ההורים לבעיה החברתית של ילדם משקפת לא פעם את הקשיים שלהם ולא את אלו של הילד.
כדי לסייע ביעילות, כדאי לנסות ולהבין מהן הסיבות שבגללן הילד נדחה חברתית. יש ילדים שנדחים בשל מראם החיצוני: שמנים או רזים מידי, גבוהים, נמוכים או חלשים מידי... יש הנדחים בשל צבע עור שונה, מבטא או מוצא מיוחד. יש הנידחים בשל מצב סוציו-אקונומי נחות ויש הנדחים בשל מצבם המשפחתי (יתום, בן להורים גרושים וכו') .
במקרים כאלה אחת המטרות העיקריות היא לחזק את הילד ואת הוריו על ידי כך שיבינו שלהיות מיוחד זהו ערך חיובי. לעיתים קרובות מידי הורים רוצים שילדיהם יהיו דומים לילדים אחרים. ומה במקרים שאי אפשר?! כיבוד הייחודיות של כל ילד מתחילה מן הבית. כמו שלא כל אצבעותינו דומות, לא כל ילדינו שווים. הדגשת המיוחדות שבכל ילד הכרחית לבניית הערכה ודימוי עצמי חיובי. וכשילד 'מסתדר' עם עצמו, קל לו יותר להסתדר עם אחרים.
ילדים רבים נדחים כי אין להם את המיומנויות החברתיות הבסיסיות הנחוצות ליצירת קשר. אלו רוצים מאד בקשר חברתי, אך אינם יודעים כיצד לגשת: לעיתים הם שתלטנים מידי, תוקפניים, אדישים או "מנדנדים". אחרים סובלים מחוסר היכולת לזהות את רגשות הזולת ורצונותיו ולהתייחס אליהם באינטראקציה שנוצרת. במקרים הללו יש להסביר לילד כיצד התנהגויות יהירות, תוקפניות או 'דביקות' מרחיקות יותר מאשר מקרבות, ולהציע לו דרכי פעולה יעילות כמו שליטה עצמית, פשרה וביטוי רגשות וצרכים.
זאת ועוד, ילדינו רואים כיצד אנו יוצרים קשר חברתי. עד כמה אנו מנומסים בקשר או תוקפניים, הם רואים כיצד אנו מגיבים כאשר אנו נפגעים, אם משתפי פעולה אנו ויזמי קשר או נמנעים ממנו. במקרים שבהם אנו מתקשים ביצירת קשר חברתי, סביר שגם הם יסבלו מאותה התופעה. אז, כדאי לפנות לעזרתם של גורמים טיפוליים מקצועיים בכדי שיסייעו בהנחלת המיומנויות הנדרשות.
ילדים רבים מתכחשים לקיומה של בעיה חברתית, וההכחשה חוסמת את הדרך לפתרונה. תהליך הריפוי יתרחש רק כשהילד ייתן ביטוי גלוי בדרך כלשהי- מילולית או אחרת למצוקתו. על כל פנים, הדבר האחרון הנחוץ לו לילד הם הורים מנדנדים: "אתה חייב למצוא לך חברים!" , "למה שלא תלך למסיבה של כל הכיתה?!" ילדים כמבוגרים, זקוקים לאווירה בה יתקבלו כפי שהם. אווירה זו כשלעצמה עשויה לחזק את הילד ולתת לו אומץ לחפש ולהתנסות בקשרים חדשים.
ונחמה אחרונה- זכרו הורים, בדידות היא מצב קיומי. אדם הוא בודד באופן מוחלט. מועטים הרגעים בחיי אדם שבהם יחוש אמת איחוד עם האחר. כאשר אנו מתרחקים מאמת בסיסית זו, מתעלמים ממנה או מתכחשים לה אנו מונעים מעצמנו ומילדינו להתפתח. יצירתיות ושינוי עמדות יבואו תמיד מתוך ה'לבד' שלנו. אז... נשמו עמוק, לא בכל פעם שילדכם בודד אתם חייבים לרחם ולחוס עליו. הבדידות גם מפתחת... צריך רק למצוא את נקודת האיזון. שנה מוצלחת לכולנו.
אפשר לחלק את אי המקובלות החברתית אצל ילדים לשתי רמות: דחייה 'קלה' - כאשר ילדים אחרים אינם רוצים לשחק עם הילד הלא מקובל, אינם רוצים לשבת על ידו ואינם מוכנים להיפגש עימו מעבר לשעות הלימודים. ודחייה קשה- כאשר מתוספים לכך גם לעג ונקיטת אלימות כלפיו.
לחוסר המקובלות עשויות להיות השלכות ארוכת טווח על תיפקודו של הילד, בטווח הקצר פגיעה ביכולת הלימודית - כי הילד משקיע הרבה מן האנרגיה הפנימית בניסיון להתגבר על הבעיה, ולא נותרת לו אנרגיה להפנות ללמידה. בטווח הארוך, עשויה חווית ילדות זו להשפיע על בניית יחסים בין אישיים בבגרות: תחושת חוסר האונים, הדחייה, הבדידות כשאין למי לפנות בכדי להתנחם, והחרדה המתלווה לכך, מחייבים את הילד לבנות חומת הגנה נוקשה המכסה על הפגיעות, וזו מתעבה במהלך השנים ויוצרת מחסום אמיתי לבניית מערכות יחסים בריאות.
אז מה עושים? לפני הכל כדאי להיות בקשר עם העובדה הבאה: הצער שכל הורה חש כשמסתבר לו שילדו סובל מבעיה חברתית, הוא אחד הכאבים הקשים ביותר הקשורים לתפקידנו כהורים. שכן, עלינו לראות אותם סובלים, כשאנו עצמנו מוגבלים ביכולת לעזור להם. לעיתים התחושה הזו מתעצמת כשמתלווים אליה כאבי הבדידות והקשיים החברתיים שלנו - אלו שנשארו בנו עוד מילדותנו, והכאב הזה מקשה עלינו לעזור לילדינו בדרך שתתאים לצרכיהם. לכן תגובת ההורים לבעיה החברתית של ילדם משקפת לא פעם את הקשיים שלהם ולא את אלו של הילד.
כדי לסייע ביעילות, כדאי לנסות ולהבין מהן הסיבות שבגללן הילד נדחה חברתית. יש ילדים שנדחים בשל מראם החיצוני: שמנים או רזים מידי, גבוהים, נמוכים או חלשים מידי... יש הנדחים בשל צבע עור שונה, מבטא או מוצא מיוחד. יש הנידחים בשל מצב סוציו-אקונומי נחות ויש הנדחים בשל מצבם המשפחתי (יתום, בן להורים גרושים וכו') .
במקרים כאלה אחת המטרות העיקריות היא לחזק את הילד ואת הוריו על ידי כך שיבינו שלהיות מיוחד זהו ערך חיובי. לעיתים קרובות מידי הורים רוצים שילדיהם יהיו דומים לילדים אחרים. ומה במקרים שאי אפשר?! כיבוד הייחודיות של כל ילד מתחילה מן הבית. כמו שלא כל אצבעותינו דומות, לא כל ילדינו שווים. הדגשת המיוחדות שבכל ילד הכרחית לבניית הערכה ודימוי עצמי חיובי. וכשילד 'מסתדר' עם עצמו, קל לו יותר להסתדר עם אחרים.
ילדים רבים נדחים כי אין להם את המיומנויות החברתיות הבסיסיות הנחוצות ליצירת קשר. אלו רוצים מאד בקשר חברתי, אך אינם יודעים כיצד לגשת: לעיתים הם שתלטנים מידי, תוקפניים, אדישים או "מנדנדים". אחרים סובלים מחוסר היכולת לזהות את רגשות הזולת ורצונותיו ולהתייחס אליהם באינטראקציה שנוצרת. במקרים הללו יש להסביר לילד כיצד התנהגויות יהירות, תוקפניות או 'דביקות' מרחיקות יותר מאשר מקרבות, ולהציע לו דרכי פעולה יעילות כמו שליטה עצמית, פשרה וביטוי רגשות וצרכים.
זאת ועוד, ילדינו רואים כיצד אנו יוצרים קשר חברתי. עד כמה אנו מנומסים בקשר או תוקפניים, הם רואים כיצד אנו מגיבים כאשר אנו נפגעים, אם משתפי פעולה אנו ויזמי קשר או נמנעים ממנו. במקרים שבהם אנו מתקשים ביצירת קשר חברתי, סביר שגם הם יסבלו מאותה התופעה. אז, כדאי לפנות לעזרתם של גורמים טיפוליים מקצועיים בכדי שיסייעו בהנחלת המיומנויות הנדרשות.
ילדים רבים מתכחשים לקיומה של בעיה חברתית, וההכחשה חוסמת את הדרך לפתרונה. תהליך הריפוי יתרחש רק כשהילד ייתן ביטוי גלוי בדרך כלשהי- מילולית או אחרת למצוקתו. על כל פנים, הדבר האחרון הנחוץ לו לילד הם הורים מנדנדים: "אתה חייב למצוא לך חברים!" , "למה שלא תלך למסיבה של כל הכיתה?!" ילדים כמבוגרים, זקוקים לאווירה בה יתקבלו כפי שהם. אווירה זו כשלעצמה עשויה לחזק את הילד ולתת לו אומץ לחפש ולהתנסות בקשרים חדשים.
ונחמה אחרונה- זכרו הורים, בדידות היא מצב קיומי. אדם הוא בודד באופן מוחלט. מועטים הרגעים בחיי אדם שבהם יחוש אמת איחוד עם האחר. כאשר אנו מתרחקים מאמת בסיסית זו, מתעלמים ממנה או מתכחשים לה אנו מונעים מעצמנו ומילדינו להתפתח. יצירתיות ושינוי עמדות יבואו תמיד מתוך ה'לבד' שלנו. אז... נשמו עמוק, לא בכל פעם שילדכם בודד אתם חייבים לרחם ולחוס עליו. הבדידות גם מפתחת... צריך רק למצוא את נקודת האיזון. שנה מוצלחת לכולנו.
רונית כהן (M.A.),דרמתרפיסטית, מנהלת מרכז "ביטוי אחר".
ביטוי אחר הינו מרכז המתמחה בתרפיה באמנויות (תרפיה בהבעה ויצירה) ומציע קבוצות לפיתוח מיומנויות אישיות לכל הגילאים, כמו גם טיפולים רגשיים פרטניים באמצעות האמנויות כגון קבוצות לפיתוח כישורים אישיים וקבוצות פסיכודרמה. כמו כן, מציע המרכז מגוון פעילויות חווייתיות למבוגרים כגון סדנאות משחק וקורס מיוחד ללימוד התנ"ך בראי הנפש.
רונית כהן, מנהלת המרכז, רואה בו מקום להגשמת חזונה לאפשר לילדים ולמבוגרים התפתחות אישית ומקצועית, הזדמנות לטיפוח החוסן הנפשי וחיזוק כושרי ההסתגלות למציאות החיים.
כל אלו מושגים באמצעות עידוד היצירתיות וחיזוק הפתיחות והספונטניות.
www.bituy.co.il
ביטוי אחר הינו מרכז המתמחה בתרפיה באמנויות (תרפיה בהבעה ויצירה) ומציע קבוצות לפיתוח מיומנויות אישיות לכל הגילאים, כמו גם טיפולים רגשיים פרטניים באמצעות האמנויות כגון קבוצות לפיתוח כישורים אישיים וקבוצות פסיכודרמה. כמו כן, מציע המרכז מגוון פעילויות חווייתיות למבוגרים כגון סדנאות משחק וקורס מיוחד ללימוד התנ"ך בראי הנפש.
רונית כהן, מנהלת המרכז, רואה בו מקום להגשמת חזונה לאפשר לילדים ולמבוגרים התפתחות אישית ומקצועית, הזדמנות לטיפוח החוסן הנפשי וחיזוק כושרי ההסתגלות למציאות החיים.
כל אלו מושגים באמצעות עידוד היצירתיות וחיזוק הפתיחות והספונטניות.
www.bituy.co.il
